פינת רגע של היסטוריה | אוקטובר 2023
שבתי גרצק | סגן -קצין תכנות ביא"ל (יחידת אכ"א למחשב) במלחמת יום הכיפורים
ביום ד, ה-11/10/23, בעודי מרפרף על חדשות המלחמה, עיני מתמקדות על מאמר ב-Ynet:
העיכוב בזיהוי הנרצחים והחללים: "יש מחדל עצום כלפי המשפחות" https://www.ynet.co.il/news/article/rj4p2lezt
למקרא הכותרת, מכה בי הבזק לעבר הרחוק. המחשבות נושאות אותי חמישים שנים לאחור, אל הימים של מלחמת יום הכיפורים. אני חוזר אל החדר הפינתי ביחידת המחשב של אכ"א, יושב ליד השולחן, ומתכנן מבנה של קובץ. מאגר מידע שגם בגרועים שבסיוטיי לא תיארתי שאצטרך לתכנן - "קובץ אלמונים". בידיים רועדות, על דף הקידוד המשובץ משבצות ירוקות, אני מגדיר, בשפת 1/PL רשומה:
DCL 1 ALMONI, 3 FOUND_IN_ZIRA CHR(1), 3 LOCATION CHAR(20), ………………………………. 3 FINGER_WITH_WEDDING_RING_FOUND BIT(1), ……………………………….
ההיגיון מסרב להאמין למה שהיד רושמת, מסרב להאמין שזו מציאות.
ביום הכיפורים, ה-6 באוקטובר 1973, לאחר שסיימתי להתוודות על חטאי ולבקש סליחה, עסקתי בפגישה עם ראש הענף שתוכננה להתקיים למחרת ובה הייתי אמור להציג את רעיונותיי לפרויקט של המדור. בשעה 14:00, קטעה צפירה חדה את הדממה של יום הכיפורים. דקות ספורות לאחר מכן, צלצל הטלפון. זו הייתה הפקידה של מפקד היחידה: "שבתי בוא".
כשהגעתי ליחידה, הודיעו לי שהמדור אליו הייתי שייך פורק זמנית ואת אנשי המדור פיזרו כדי לסייע במשימות המלחמה. לאחר מספר ימים בהם עסקתי במשימות מזדמנות, נקראתי אל מפקד היחידה, סא"ל (אז) אהרון טמיר. הוסבר לי שצה"ל מתמודד מול מצב בו ישנם חללי מלחמה רבים שזהותם לא ידועה וחיילים שהקשר איתם נותק. בהנחה שחלק מהנעדרים הם למעשה חללים, המשימה שהוטלה עלי הייתה להקים מערכת שתנסה לזהות את החללים על ידי התאמתם לנעדרים. השם שנבחר היה "מערכת נעדרים-אלמונים".
מדוע אני? באותה תקופה הייתי קצין צעיר שזה עתה נקלט ביחידה והיכרותי עם מערכי היחידה הייתה מוגבלת. נבחרתי משום שהיה לי ניסיון רב בכתיבה בשפת 1/PL, בעוד שבאותה התקופה רוב הקוד שפותח ביחידה נכתב בשפת אסמבלר. ההנחה הייתה שבשפה עילית ניתן לפתח מערכות במהירות גדולה משמעותית מאשר בשפת האסמבלר. מאותה סיבה, על חברי ללימודים איל לבדינסקי שהגיע ליחידה יחד איתי, הוטלה המשימה לכתוב את מערכת "שבויי אויב".
צורפתי לצוות שכלל נציג מאכ"א פרט ונציג מהרבנות הצבאית שעסק בזיהוי חללים. עשינו ניתוח ראשוני של הבעיה והגענו למסקנה שיש להקים שני קבצים: קובץ נעדרים וקובץ אלמונים. בקובץ הנעדרים נרשמו פרטים על הנעדר. הפרטים כללו הצבעה לרשומת הנעדר בקובץ רישום אישי, משם נלקחו הפרטים האישיים, היחידה שאליה הוצב החייל במלחמה, שבמקרים לא מעטים הייתה שונה מהיחידה הקבועה של החייל, והזירה בה לחם הנעדר. בנוסף היו רשומות של טקסט חופשי שכללו פרטים על הנעדר שנאספו מעדים שבאו אתו במגע טרם הפך לנעדר.
לעומת הפשטות היחסית של קובץ הנעדרים, שכן רוב המידע הדרוש היה קיים ברישום אישי, תכנון קובץ האלמונים היה אתגר משמעותי בהרבה. רשומת האלמוני כללה את הזירה (צפון/דרום) בה לחם החלל, המקום המדויק בו נמצא, המספר האישי על הדיסקית (אם נמצאה כזו), סוג הדם, ורשומות בפורמט טקסט חופשי בהן נרשמו פרטים על מצב החלל, בגדים וחפצים שנמצאו לידו, ופרטים שנמסרו על ידי אלו שחילצו אותו משדה הקרב.
אלגוריתם הזיווג בין נעדר לאלמוני כלל שלב של יצירת קבוצות של חללים ונעדרים שהתאימו מבחינת הזירה שבה לחמו וסוג הדם (סוג הדם נרשם בקובץ רישום אישי בזמן הגיוס). בכל קבוצה כזו נעשתה חלוקת משנה לפי חיילות ויחידות. הוגדרו דוחות שפירטו את החללים והנעדרים בכל קבוצה. המשך תהליך הזיהוי נעשה ידנית ע"י אכ"א פרט והרבנות הצבאית.
בתקופת השיא, המערכת כללה כ-1000 נעדרים וכ-600 אלמונים.
המערכת הראשונית נכתבה תוך כ-4 יממות, כמעט ללא שינה. בשנת 1973 לא עמדה לרשותנו טכנולוגיה של בסיסי נתונים והקבצים היו קבצי ISAM. הקידוד נעשה על טפסים שנוקבו במכונת ניקוב.
כשהנתונים הוזנו והחלו לצאת דוחות, התברר שקיים מספר גדול של זיווגים שגויים. בדיקה יסודית של הקוד לא גילתה טעויות באלגוריתמי הזיהוי כפי שתוכננו. הצטרפתי לצוות זיהוי החללים של הרבנות הצבאית כדי לעבור פרטנית על כל זיווג נעדר-אלמוני שהיה שגוי. התגלו שתי בעיות מהותיות:
כרבע מרישומי סוג הדם על הדיסקית ובקובץ רישום אישי היו שגויים. אחד הלקחים של מלחמת יום הכיפורים היה להפסיק לרשום את סוג הדם על הדיסקית ולבדוק את סוג הדם בפועל בשעת הצורך.
התגלו לא מעט מקרים בהם יחידת החייל לחמה בצפון ואילוהחייל נשלח דרומה. איך זה קרה? כשהחייל (בעיקר איש מילואים) הגיע לשטח הכינוס של היחידה, הופיע מאי שם קצין שפקד: "אתה ואתה תעלו על הג'יפ הזה וסעו". כך החייל הופרד מיחידתו ללא רישום מסודר.
לאור זאת נעשו שינויים באלגוריתם הזיווג והתוצאות השתפרו משמעותית. למיטב זכרוני, לקראת סוף חודש אוקטובר 73, זוהו כל החללים ורוב הנעדרים שלא נמצאו זוהו כשבויים.
רק בקושי התגברתי על זכרונות העבר שהציפו אותי וחזרתי למציאות של אוקטובר 2023. עברו 50 שנים ואותה הבעיה חוזרת על עצמה. "מה ההבדל"? אני שואל את עצמי.
אז השתמשו במונח "אלמונים". היום מדברים על "נופלים ונרצחים שלא זוהו". אז היה מדובר רק בחיילים והיום ישנם גם אזרחים וגם חיילים. לכן ישנם שני גופים שונים האחראים על זיהוי חללים: צבאי ואזרחי (משטרת ישראל).
ההבדל המשמעותי ביותר בין אז והיום היא הטכנולוגיה בה משתמשים לזיהוי: כיום ניתן לקחת שערה ממסרק ולהשוותה עם שערה שנלקחה מהחלל ובאמצעות דגימת DNA לדעת בוודאות האם מדובר באותו אדם. ניתן להשתמש בטביעות אצבעות שמתועדות במאגר הביומטרי. הטכנולוגיה הזמינה היום מאפשרת למזער טעויות בזיהוי. טכנולוגיה כזו לא הייתה קיימת בשנת 1973.
גם אז וגם היום נעשה שימוש בסימנים מזהים. אז, טבעות נישואין והיום קעקוע או עגיל. ניסיתי להיזכר: בקובץ האלמונים לא הייתה אינדיקציה לעגיל או תצלום של קעקוע. מה מספר החיילים שלחמו במלחמת יום הכיפורים שהיה להם עגיל או קעקוע? הייתי מהמר על מספר קטן. בכל זאת חלפו 50 שנים.
דבר שהקשה על זיהוי החללים אז והיום ניתן להכללה תחת הכותרת דיסאינפורמציה וערפל קרב: רישומים לא מדוייקים וחריגה מנוהלים. בנוסף, הרשתות החברתיות הן מקור להפצה מכוונת ולא מכוונת של מידע שיקרי ומטעה.
הבדל נוסף הוא הלחץ הציבורי שמפעילות המשפחות. כאז כן היום, אנשי הרבנות הראשית ומתנדבי זק"א עשו ועושים ימים כלילות כדי לזהות את החללים, אבל במלחמת יום הכיפורים, התהליך לא התבצע תחת לחץ כבד של המשפחות והתקשורת. כיום, המספר הגדול של חללים ונעדרים אזרחים מעצים את הלחץ, מגדיל את החשיפה וחושף כשלים ומחדלים בתהליך.
במלחמת ששת הימים לא הייתה בעיה משמעותית של נעדרים וחללים לא מזוהים, לכן לא היה צורך במערכת נעדרים אלמונים. מערכת נעדרים-אלמונים שנכתבה במלחמת יום הכיפורים נזנחה, כי אף אחד לא צפה שיהיה בה צורך בעתיד.
אנו כבר יודעים שעיכוב בנושא כה רגיש כזיהוי חללים פוגע קשות במורל ובתור שכזה מהווה פגיעה במאמץ המלחמתי. לקח שכבר ניתן להפיק ממלחמת עזה הוא הצורך לתחזק מערכת לזיהוי חללים שתשתמש בטכנולוגיה המתקדמת ביותר תוך הימנעות מפגיעה בפרטיות. הן בתחום הצבאי והן בתחום האזרחי. יש להקים ולתחזק מערכת כזו בתקווה שלא יצטרכו להשתמש בה לעולם.
Comments